מטמון כלי נשק וכלי עבודה מנחושת, ובכלל זה איזמלים, משור, כלי חפירה (כילפות), סכינים (בצורת חרמש), גרזנים, ראשי-רומח (עם תקע שקצהו מעוקם), פגיונות, ראש אלה מנחושת ושיריון-קשקשים. התגלה בעבודת חריש בשדה בכפר מונש (באזור השרון), שלא באתר ארכיאולוגי. ניכר שהכלים לא נוצקו על ידי בית מלאכה (בית יציקה) אחד ונראה כי כלי הנשק נוצקו בארץ כנען בעוד כלי העבודה, ששימשו בעיקר לעיבוד עץ, נוצקו במצרים. תקופת הברונזה הקדומה 2א

מס' החפץ באתר

10805

שם האוסף​
מוזיאון ישראל
תקופת החפץ
ברונזה קדומה
התגלה בחפירה מתועדת

מטמון  של 37 כלי נשק וכלי עבודה מנחושת וכן לוחיות נחושת, ובכלל זה איזמלים, משור, כילפות (כלי חפירה), סכינים "מעוגלים" (מעוקמים בצורת חרמש ששימשו כנראה לקיצוץ ענפים או כמגלים לקציר), גרזנים, ראשי-רומח (עם תקע שקצהו מעוקם), פגיונות, ראש אלה מנחושת , "סהר" מנחושת, וכן יחידות רבות של שיריון-קשקשים. המטמון התגלה בעבודת חריש בשדה בכפר מונש (באזור השרון) בשנת 1962, שלא באתר ארכיאולוגי. ניכר שהכלים לא נוצקו על ידי בית מלאכה (בית יציקה) אחד.
על בסיס השוואתי לחפצים ממצרים ומכנען, נראה שיש לתארך את המטמון לתקופת הברונזה הקדומה 2א. רות היסטרין ומרים תדמור חילקו את הקבוצה של החפצים לשתיים: פריטים ממקור כנעני שתוארך על ידם לתחילת תקופת הברונזה הקדומה 1א וכלי עבודה מצריים שתוארכו על ידם לשלהי תקופת הברונזה הקדומה א' או לתחילת תקופת הברונזה הקדומה ב' (3200-2750 לפנה"ס). פרופ' אמנון בן תור, תיארך מאידך את המטמון לתקופת הברונזה הקדומה ב' ואולי לתחילת הברונזה הקדומה ג', וזאת בעיקר על בסיס השוואת גרזן-סהר ("גרזן אפסילון") שהתגלה כ-200 מ' ממקום המטמון כמה שנים מאוחר יותר לגרזני-סהר שנמצאו בארץ (ביריחו, באב-א-דרע ותל חסי) שתוארכו לתקופת הברונזה הקדומה ג', מתוך הנחה שיש לשייכו למטמון. ואולם אין כל וודאות שגרזן זה שייך למטמון. ד"ר מיכאל סבן מתארך את הקבוצה לתקופת הברונזה הקדומה א2.
מרבית כלי העבודה (כילפות, משור, איזמלים וסכינים) נוצקו ככל הנראה במצרים. שם (ורק שם) התגלו כלי עבודה דומים (לדוגמא: כלים שנתגלו בקבר הענק 3471 בסאקרה, מדרום לקאהיר, מתקופת שושלת "אפס"/השושלת הראשונה, שפריטי הנחושת שנתגלו בו מתוארכים לימי המלך המצרי Djer, או משורי עץ מנחושת שהתגלו באבידוס במצרים העליונה).
לגרזנים הכבדים נמצאו מספר מקבילות בארץ, שהתגלו בבית שאן, פלמחים, יפתחאל, קרית אתא, תל ערני ונחל אלכסנדר - וניתן להניח שכולם נוצקו בארץ. נראה שכל כלי הנשק מנחושת בקבוצת המטמון (גרזנים, ראשי רומח, פגיונות, ראש אלה) נוצקו בארץ ישראל (כנען), בה התגוררה בתקופת הברונזה הקדומה א2 גם אוכלוסייה מצרית, בעיקר לאורך מישור החוף (ראה למשל ממצאים מצריים שהתגלו באזור, ליד אזור התעשייה בחולון, מתקופת הברונזה הקדומה א2). משכך אפשר להעלות סברה כי המטמון היה ברשות אדם/אנשים שנמנו על האוכלוסייה המצרית בארץ ואשר שמרה על קשרים עם מצרים, וכי הוא הוטמן על ידי בעליו בקרקע על מנת להסתירו מסיבה כלשהי, מתוך תקווה לאסוף אותו מאוחר יותר, אך הדבר לא יצא אל הפועל.
(התרשימים והצילומים 2-4 הינם ממאמר היסטרין ותדמור).