לוח אבן (ארקוזית קשה), עם כתובת בת כ-15 שורות בעברית עתיקה, המתארת גיוס תרומות בארץ יהודה ובספר המדבר לעבודות שיקום, חידוש וחיזוק שבוצעו לבניין ("הבית"), ככל הנראה בית המקדש בירושלים.

הכתובת מתארת רכישת אבני בניה ("אבנ מחצב"), עצי ברוש ("ברשם"), נחושת אדומה או נחושת מארץ אדום ("נחשת אדם"), ושורת אלמנטים ששוקמו, חוזקו או הוחלפו ובהם היציע ("יצע"), הפתחים ("שבכם" = חלונות שבכים), מדרגות לוליאניות ("הלולם"), אלמנטים אדריכליים בבניין (מגרעות = "הגרעת") והדלתות ("הדלתת"). מפעלות הבנייה, השיפוץ, החיזוק, התיקונים וחידוש האלמנטים האדריכליים המתוארים תואמים את הרשום במקרא על פעולות שנעשו בקומפלקס בית המקדש ע"י המלך יהואש (מכלול פעולות שכונו במקרא "בדק-הבית") (מלכים ב' י"ב ; דברי הימים ב', פרק כ"ד). שמו של המלך יהואש אינו מוזכר בכתובת, אך בשל דימיון לדווח המקראי החפץ כונה "לוח יהואש" או "כתובת יהואש" ובמקומות אחרים "כתובת בדק הבית".

בדיקות ומחקרים מקיפים שבוצעו על ידי צוות המכון הגיאולוגי בירושלים (ד"ר רוזנפלד וד"ר אילני) ועל ידי פרופ' וולפגנג קרומביין מגרמניה מומחה עולמי לבדיקת ביו-פטינה (שכבת בליה שהתפתחה באופן הדרגתי במשך מאות שנים כתוצאה מפעילות ממושכת של בקטריות בחריצי הכתובת), וכן בדיקת חתך הכתובת שנשברה על ידי רשות העתיקות לאורך מספר אותיות וחשפה את חתך האותיות, קבעו כי חריטת הכתובת נעשתה לפני לכל הפחות מאות שנים. מסקנות מומחים אלה פורסמו במספר מאמרים מדעיים בכתבי עת מובילים בעולם. בדיקות נוספות שבוצעו על ידי ד"ר שימרון מהמכון הגיאולוגי הישראלי ועל ידי אנשי מחקר נוספים, מצביעות ששכבת הביו-פטינה הקשה שנמצאה על גבי כל הלוח עוטפת אותו וחודרת לתוך מספר רב של אותיות, לא היתה יכולה להיווצר במשך פחות מ- 300 שנים והיא תואמת בתכונותיה פטינה טבעית שהתפתחה כתוצאה מפעילות מיקרו-ביולוגית ממושכת במשך אלפי שנה על גבי הלוח ובתוך האותיות.

בדיקות קרבון 14 שנעשו לחומרים אורגניים שנשתמרו בחריצי הכתובת קבעו כי גילו הממוצע של החומר האורגני הינו מעל ל-2000 שנה (מדובר בממוצע גיל של חומר אורגני מגוון שנאסף ממקומות שונים על גבי הלוח ומתוך החריצים, כשחלקו קדום וחלקו מן הסתם חדש יותר בהיות החפץ קבור במשך דורות בקרקע עתירת שורשים, פסולת אורגנית וכיוצ"ב - כך שממצא זה מחזק אף הוא את קדמוניות הכתובת).

בדיקות איזוטופיות שבוצעו במכון הגיאולוגי בירושלים בשנת 2005 לפטינה של פריטי אבן אדריכליים קדומים (פרטי בניינים) שהתגלו בחפירות מבוקרות של האוניברסיטה העברית בהר הבית מצביעות על התאמה מלאה בין ההרכב האיזוטופי של הממצאים מהחפירות להרכב האיזוטופי של הקרבונט שנמצא על גבי כתובת יהואש (מדובר בערכים ייחודיים, שאינם דומים לאלה שנמצאו בכל מקום אחר בארץ ישראל). בפטינה של כמה מהאותיות נמצאו גלובולות (כדוריות) זהב בגודל מיקרוני (אלפיות המילימטר), בכמות זעומה ובפיזור בדיד רחב, שאינם ניתנים לייצור מלאכותי. ממצא זה תומך בתרחיש שהכתובת היתה נתונה בעת העתיקה בסמיכות לשריפת ענק, אירוע התואם את הידוע מההיסטוריה של הר הבית.

מחקר לשוני מקיף שפורסם בכתב עת מדעי מוביל שפורסם על ידי פרופ' חיים כהן מומחה למקרא ולשפות שמיות מאונ' באר-שבע העלה כי נוסח הכתובת תואם בכל הפרמטרים שנבדקו את העברית הקדומה של תקופת המלוכה ביהודה (תקופת הברזל 2). פרופ' כהן קבע כי פרשנות שניתנה על ידי מומחים לשפה בקשר למינוח (הביטוי הלשוני) "בדק הבית" הינה שגויה, וכי המילה "בדק" וכל שכן הביטוי "בדק הבית" שימשו בימי קדם במובן כפול: הן במובן של סדק והן כביטוי לשיקום ותחזוקה של אלמנטים פגומים, ומילה זו מופיעה במשמעות של שיקום בכתובות שמיות קדומות  (לדוגמא: הביטוי "רב בדקם" מתייחס בשפה האכדית לאיש האחראי על פעולות השיקום ולא ליצרן סדקים...). מחקר מקיף עם מסקנות דומות בנוגע לקדמוניות הכתובת בוצע על ידי פרופ' ויקטור ששון, מומחה לכתובות עבריות וכתובות שמיות קדומות מאונ' קולומביה, שפירסם ספר על מקוריות וקדמוניות הכתובת. חוקרי הכתב העברי הקדום ד"ר עדה ירדני מהאונ' העברית ופרופ'אנדריי לאמייר מאונ' הסורבון קבעו כי האותיות נרשמו בכתב העברי הקדום אך בצורת האותיות ניכרת השפעה פיניקית חזקה ואפשר להניח אפוא שהכתובת נחקקה על ידי אומן אבן וחקיקה פיניקי שהיה חלק ממתחזקי קומפלקס המקדש בירושלים, אשר העתיק אותה מנוסח עברי שהוכן על גבי פפירוס לאבן. אחת מההשערות האחרות שהועלו הינה כי הכתובת הועתקה (בעת העתיקה) מכתובת עברית קדומה יותר, בעת שיקום קומפלקס המקדש בתקופת הבית השני, כחלק מעבודות השיקום והבנייה הגדולות שנעשו בקומפלקס במאה הראשונה לפני ואחרי הספירה.

מסקנות התומכות באותנטיות הכתובות הועלו גם על ידי הארכיאולוג (חופר עיר דוד / ירושלים) פרופ' רוני רייך ועל ידי הארכיאולוג פרופ' גבריאל (גבי) ברקאי העוסק בחקר ממצאים קדומים שנתגלו במתחם הר הבית.

הלוח נרכש בסוף שנות התשעים של המאה העשרים ע"י האספן עודד גולן מסוחר העתיקות המורשה חסאן עקילאן ("אבו יאסר"). לפי דיווח ותצהיר סוחר העתיקות, הלוח התגלה בבית הקברות שממזרח להר הבית בירושלים כמה שנים קודם לכן בעת הכשרתו של קבר חדש ונמסר לו ממוצאי לוח האבן כי הוא שימש בבית הקברות בבנייה משנית (כאבן בניה או כמצבה?) באחד מהקברים באתר. ראוי לציון כי באותה תקופה בוצעו עבודות חפירה ובנייה נרחבות במתחם הר הבית על ידי הווקף המוסלמי ואף נבנה מסגד תת קרקעי גדול וחדש בפינה הדרום-מזרחית של הר הבית (באזור אורוות שלמה - ראה צילום ממהלך העבודות), שנחנך בשנת 1996. בעבודות אלה הוצאו מהמתחם שפכי קרקע גדולים, ובהם התגלו גם ממצאים מימי הבית הראשון. משכך הועלתה השערה כי אפשר והכתובת התגלתה במהלך עבודות אלה באזור הדרום-מזרחי של הר הבית ולא כמדווח בבית הקברות הצמוד לו מעבר לחומה. הסוחר עקילאן שהחזיק  שנים ארוכות בחנות עתיקות מורשית בעיר העתיקה בירושלים דיווח בדוח"ות המלאי שהגיש לרשות העתיקות על היותו הבעלים של כתובת החקוקה באבן אך זו לא התייחסה ולא בדקה אותו כשהיה ברשותו.

הלוח נשבר (לאורך סדק קדום) ע"י רשות העתיקות לאחר שזו קיבלה אותו לבדיקה מהאספן והוא מורכב כיום מ- 2 חלקים. ב-3 הצילומים הראשונים ניתן לראות את הכתובת לפני שהיא נשברה. בצילום הרביעי ניתן לראות את חתך הלוח שנחשף לראשונה רק עם שבירת הלוח לאורך הסדק הקדום שהיה במרכזו, ובצילום ניתן לראות את שכבת הפטינה הטבעית שהתפתחה בתוך חריצי הכתובת. בצילום האחרון ניתן לראות את עבודות החפירה המסיביות שבוצעו בתוך מתחם הר הבית שנים ספורות לפני שהלוח הגיע לשוק העתיקות.

לאחר משפט ממושך בו נבחנה בין היתר מקוריות הכתובת, רשות העתיקות ביקשה לחלט את הכתובת בשל חשיבותה, אך בקשתה זו נדחתה על ידי בית המשפט העליון בירושלים והכתובת הושבה לאחר ניהול המשפט לאספן העתיקות גולן.

להלן נוסח הכתובת:   

[א]

חזיהו מ... 

]י]הדה. ואעש. את. ה[...]

ה. כאשר. נמלאה. נד

בת. לבאש. בארץ. ובמד

בר. ובכל ערי. יהדה. ל

תת. כספ. הקדשמ. לרב.

לקנת. אבנ. מחצב. ובר

שמ. ונחשת. אדמ. לעשת.

במלאכה. באמנה. ואעש

את. בדק. הבית. והקרת. ס

בב. ואת. היצע. והשבכ

מ. והלולמ. והגרעת. וה

דלתת. והיה. הים. הזה

לעדת. כי. תצלח. המלאכה.

יצו. יהוה. את. עמו. בברכה.

[כתובת בדק הבית, כתובת יהואש]