"מכתב איום" (איגרת) שנשלחה מ"שמעון בן כוסבה" (שמעון בר כוכבא) לישוע בן גלגלה (גלגולה), פקודו של בר כוכבא ואחד ממנהיגי מרד בר כוכבא ומפקד הרודיון בזמן המרד, ואולי אף סגנו של שמעון בר כוכבא. לפי מסמכים אחרים שנתגלו, ישוע בן גלגולה היה מפקד מחנה המורדים בהרודיון (בטקסט: 'הרודיס') שנמצאת במעלה ואדי מורבעת (נחל דרגות).  זוהי איגרת ראשונה מתוך חמש איגרות שנשלחו לבן גלגולה, וכולן מוענו להרודיון. מכאן הסיקו החוקרים כי מאחר שהרודיון שוכן בראש נחל מורבעת (נחל דרגה), המורדים הסתתרו במערות מורבעת, אחרי שברחו אליהן במורד הנחל. באיגרת זו הוא פונה לישוע בן גלגלה בנוגע לאנשי הגליל שנמצאים תחת פיקודו של ישוע ומצווה עליו שלא לאפשר לאיש מאנשי הגליל ("הגללאים") שנשבו על ידו להימלט, אולי מאחר שהללו סירבו להשתתף במרד, ואף מאיים לאסור אותו (לתת ברגליו של ישוע בן גלגולה כבלים) ואת אנשיו אם הם יסירו את האזיקים מידי השבויים ואחד מהשבויים ימלט, כפי שהוא עשה לבן עפלול. איגרת זו מלמדת על אופיו הקשוח והאכזרי של בר כוכבא, ועל האופן הכוחני שבו ניהל את צבאו.

"משמעון בן כוסבה לישע בן גלגלה ולאנשי הכרך שלום. מעיד אני עלי תשמים יפס[ד] מן הגללאים שאצלכם כל אדם שאני נתן תכבלים ברגלכם כמה שעסת[י] לבן עפלול"   ובתרגום : "משמעון בן כוסבה לישוע בן גלגלה ולאנשי הכרך, שלום, מעיד אני עלי את השמים (שאם) ייפס[ד] [=יעדר, יחסר] מן הגלילאים שאצלכם כל אדם - שאני נותן את הכבלים ברגלכם כמו שעשית[י] לבן עפלול" תעודה זו (איגרת מורבעת 43) רשומה על גבי פפירוס ולא נמצאה בחפירה ארכיאולוגית מסודרת. היא נקנתה בינואר 1952 על ידי הרדינג (רשות העתיקות של ירדן) ודה וו (ארכיאולוג צרפתי ראש המכון הצרפתי לחקר המקרא בירושלים), תחת שלטון ירדן אותו הזמן בגדה המערבית, מידי סוחר עתיקות שטען כי היא נתגלתה באחת ממערות ואדי מורבעת. האיגרת הייתה במלחמת ששת הימים (1967) במוזיאון רוקפלר ונלקחה/הופקעה על ידי אגף העתיקות של מדינת ישראל.