"מגילת המקדש". נתגלתה ב-1956 בקומראן (כנראה במערה מס' 11). נרכשה/הופקעה מסוחר העתיקות קנדו מבית לחם מיד לאחר מלחמת ששת הימים. מגילת המקדש היא המגילה הארוכה מבין מגילות ים המלח ("המגילות הגנוזות").  אורכה הוא כ-8.15 מטרים. המגילה היא חיבור הילכתי הכולל נוסח משוכתב של חלקים מן התורה. המגילה עוסקת במועדים (חגים) ופרטי הלכות של חגים ומועדים מהם כמה שאינם מוכרים לנו כיום, הלכות בית המקדש ובניינו, באופן המשלים את הידוע לנו מן התורה לגבי בית המקדש, תורת המלך והלכות המינהל הציבורי. המגילה נכתבה בתקופה החשמונאית (כ-100 שנים לפנה"ס) והחוקרים חלוקים בשאלת מחברהּ, והאם המגילה הייתה שייכת לכת האיסיים.