גלוסקמא נושאת כתובת ארוכה במיוחד בארמית, מהמאה הראשונה לספירה שהתגלתה בירושלים.

הכתובת פוענחה ופורסמה על ידי פרופ' אנדריי לאמייר (2003) ועל ידי ד"ר עדה ירדני (מהאונ' העברית). הכתובת הינה בת 2 שורות ורשומה בארמית:
"ארנה דאמה ברת שמאיל כהנה חזנה דכנשתה דאפמא"
"ודאמה דחננה בר אשחק כהנה חזנה דכנשתה דתדמר"

"ארנה דאמה ברת שמאל כהנה חזנה דכנשתה דאפמא

ודאמה דחננה כהנה חזנה דכנשתה דתדמר"

ובתרגום לעברית:
"הגלוסקמא של אמה, בת שמואל הכהן, החזן של בית הכנסת של אפמיה  ושל האמא של חננ(י)ה בן יצחק הכהן, החזן של בית הכנסת של תדמור (פלמירה)".

מכיוון שהמילה "אמה" ניתנת לפירוש הן כשם פרטי (בדומה לקיומו של השם הפרטי אבא), והן במשמעות של אמא (mother), הרי שמבחינה לשונית קיימות 2 אפשרויות להבנת הכתובת:
א. שבגלוסקמא נטמנו עצמות אשה אחת בשם "אמה" (נהגה כנראה IMA). אמה היתה בתו של שמואל הכהן (מאפמיה) והאמא של חנניה (מפלמירה), ואשתו של יצחק הכהן. (כך להערכת פרופ' לאמייר וד"ר עדה ירדני). במקרה כזה, גם שמואל הכהן וגם יצחק הכהן שימשו באותו תפקיד, אך בקהילות יהודיות שונות.
ב. שבגלוסקמא נקברו עצמותיהן של 2 נשים: האחת, אמה,  בתו של שמאיל הכהן (מקור השם: שמואל או ישמעאל) שהיה החזן של בית הכנסת/הקהילה היהודית באפמיה (עיר בצפון מערב סוריה בה הייתה קהילה יהודית גדולה),  ואילו האישה השנייה (ששמה לא מוזכר) הייתה אימו של חנניה בן יצחק הכהן, החזן של בית הכנסת/הקהילה היהודית בפלמירה (תדמור).

מכל מקום, הממצא מצביע על כך  כי עצמותיה (או עצמותיהן) של האשה/נשים שנטמנה/נטמנו בה הועלו לקבורה במערה בירושלים.

תופעה כזו של העלאת עצמות יהודים לירושלים מוכרת ממספר קטן נוסף של כתובות פלמיריות שנמצאו בירושלים, בכלל זה על ארון הקבורה של המלכה סאדן  ובמערה בחקלדמה Akeldama בירושלים נמצאה גלוסקמא המציינת כי נטמנו בה עצמות אריסטון מאפמיה.
ראוי לציין כי במערה נמצאה גלוסקמא נוספת של ילד עם כתובת קצרה בתדמורית.

הגלוסקמא פורסמה בקורפוס הגלוסקמאות משנת 2010 (מספר 1119).