עבדת, העיר הנבטית-רומית-ביזנטית בלב הנגב והמחנה הצבאי הצמוד לה, ותכנית העיר
מס' החפץ באתר
21536
שם האוסף
צילומי אתרים וחפירות
תקופת החפץ
ביזנטית
עבדת הייתה העיר המרכזית על ציר המסחר הנבטי שבין פטרה לנמל עזה. שטחה כ-85 דונם. עבדת נוסדה על ידי הנבטים במאה השלישית לפני הספירה כתחנה לאורך דרך הבשמים. עבדת קיבלה את שמה משמו של המלך עבדת, המלך הנבטי היחיד אשר זכה להיחשב לאל לאחר מותו, ולפי אורניוס הוא אף נקבר בעיר. שלושה ממלכי הנבטים כונו עבדת ולא ברור על שם איזה מהם קרויה העיר. כנראה שהכוונה היא לעבדת השני (62-60 לפנה"ס) שעליו אין כל מידע, אך בימיו זכתה העיר לתנופת פיתוח. העיר נפגעה באמצע המאה הראשונה על ידי שבטים ערבים. היא התאוששה והמשיכה לפרוח עד שנכבשה בידי הרומאים בשנת 106 לספירה. בתחילת המאה הרביעית הייתה למרכז חקלאי חשוב בנגב ובין המאות 4 ל-7 הגיעה לשיא פריחתה. בעיר הביזנטית (הנוצרית) נבנו כנסיות, נחפרו בורות מים ומערות ששמשו כמחסנים וכבתי מלאכה, וחשיבותה החקלאית עלתה. בשנת 630 פקדה רעידת אדמה את העיר והיא ננטשה.
ממזרח לעיר הנבטית נחשף המחנה הצבאי הקדום שגודלו כ- 100X100 מטרים והוא יכול היה לשכן מאות חיילים. יש המייחסים אותו לרומאים ויש המייחסים אותו לנבטים. בעיר נמצאו שרידים נבטיים הכוללים בין היתר בית מלאכה לכלי חרס. כמו כן התגלו שרידים מהתקופה הרומית. מרבית הממצאים והשרידים הם מהתקופה הביזנטית, ובכללם רובע מגורים ביזנטי שראשיתו בתקופה הרומית, ואשר בתיו ערוכים משני צדדיו של רחוב מרכזי שבו מערכת בורות ותעלות לאיסוף מי גשמים, מצודה באורך של 63 מטרים וברוחב של 43 מטרים ובה בור מים גדול, כנסיה עם 2 אגני טבילה האחד בצורת צלב, בית מרחץ, חמש גתות לדריגת ענבים ועוד.
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.