תל בית מרסים. מערב הר חברון (במזרח חבל לכיש כ-20 קילומטרים דרום מערבית לחברון וכ-13 קילומטר דרום מזרחית ללכיש). התל נחפר בין השנים 1933 ל-1936  בניהול פרופ' ויליאם אולברייט מאונ' אוניברסיטת ג'ונס הופקינס (ארה"ב),  ונחשפו בו שכבות יישוב מהתקופות הכנענית הקדומה, התיכונה והמאוחרת ומהתקופה הישראלית. אולברייט הציע לזהותו את הישוב הקדום בתל עם דביר המקראית (מרבית החוקרים חולקים על הזיהוי ומזהים את מיקומה של דביר המקראית בחרבת רבוד מדרום לחברון). בתל נתגלו ישובים בעיקר מתקופת הברונזה התיכונה (בה הייתה העיר מוקפת חומה), מתקופת הברונזה המאוחרת, ומתקופת הברזל 2, לאחר המאה ה-10 לפנה"ס, אז הוקפה העיר בחומת סוגרים מסיבית (כאשר בתי המגורים נבנו בצמידות לחומה). בחומה היו שני שערים - אחד במזרח העיר ואחד במערבה, ולידו מגדל. השערים והמגדל החזיקו מעמד עד לחורבנו של המקום, עם הפלישה הבבלית של שנת 587 לפנה"ס. לאורך מספר שנים, לאחר מלחמת ששת הימים,  בוצעו על ידי תושבי הכפרים מהסביבה חפירות "שוד" מסיביות בהיקף ניכר הן בתל והן במאות מערות קבורה שנתגלו בסמוך לו, מרביתם מתקופת הברזל ואלפי פריטים מהתל ומהמערות הסמוכות לו הגיעו לשוק העתיקות, ביניהם 2 מצבות אבן (אסטלות) כנעניות, הממצא המעניין ביותר שהתגלה בתל (ראה בצילום), המצויות כיום במוזיאון הכט בחיפה. התל מצוי בשטח ישראל ממערב לגדר ההפרדה.