תל פרעה צפון. כ-11 ק"מ צפונית מזרחית לשכם בדרך לטובאס. התל מזוהה עם תרצה המקראית, בירת ממלכת ישראל בימי ירבעם השני. באתר התגלו ממצאים חשובים בעיקר מתקופת הברונזה הקדומה א' ומתקופות הברונזה התיכונה עד תקופת הברזל.  שטח התל כ-180 דונם. החפירות באתר מצביעות על קיומו של יישוב קטן עוד בתקופה הניאוליתית, אך הישוב הפך לעיר  בתקופת הברונזה הקדומה א', הוקמו בה חומות מסיביות ברוחב של עד 2 מטר, מגדלים ושערים. בעיר נמצאו שרידי מקדש, רחובות רחבים עם מערכת ניקוז ובתים מלבניים (בתי רוחב) האופייניים לתקופה. בסביבות 2,500 לפנה"ס ננטשה העיר לכ-600 שנה, ובתחילת תקופת הברונזה התיכונה 2א' חודשה בה ההתיישבות שנמשכה ברציפות עד 1,300-1,250 לפנה"ס, מועד בו היא חרבה. הישוב בתל חרב פעם נוספת עם הכיבוש האשורי בשנת 723 לפנה"ס. בתקופת שלטון אשור יושבה מחדש, הפעם כעיר פרזות (ללא חומה). סמוך לשנת 600 לפנה"ס ניטשה העיר. בחפירות הסמוכות לתל התגלה בית קברות קדום ובו ממצאים עשירים מתקופת הברונזה הקדומה א' ובהם קערות אפורות, חלקם על רגל גבוהה, קערות עם פר, פכים, קנקנים מחופים אדום-חזק (באיפיון ייחודי לאתר), קנקניות ששפתם "עוותה" לצורת הסיפרה "8" ועוד (ראה תרשים כלי חרס שנמצאו בחפירות וצילום כלים מחפים באדום מטיפוס תל פרעה צפון שהגיעו לשוק העתיקות ונרכשו על ידי מוזיאון ארץ ישראל (מוז"א) בתל-אביב. התל נחפר בשנים 1940-1960 ע"י מכון האקול ביבליק (ממזרח ירושלים) בניהול הכומר רולאן דה-וו. תרצה נזכרת (כמקום) במקרא לראשונה ברשימת הערים שנכבשו על ידי יהושע. לאחר הכיבוש הוכללה העיר בתחומו של שבט מנשה. החוקר דה וו הטיל ספק בטענת כיבושה של העיר (הנקראת במקרא תרצה) בידי בני ישראל, וטען כי בני ישראל נאחזו במקום בדרכי שלום וכי סיפור בנות צלפחד (בספר במדבר, המתייחס לתקופה שלפני כיבוש הארץ על ידי בני ישראל) על פיו תרצה הייתה בתו הצעירה של צלפחד, נועד "להכשיר" את קבלתה של העיר הכנענית לשבט מנשה. העיר הפכה לבירת ממלכת ישראל בימי ירבעם בן נבט. בנו נדב נרצח על ידי בעשא אשר במשך 24 השנים בהן שלט המשיך לבנות את העיר.