2 גלוסקמאות עם כתובות בעברית-ארמית שהתגלו יחד במערת קבורה בכפר ג'יפנא (גופנה) מצפון לירושלים (כ-5 ק"מ צפונית לרמאללה).

על האחת (הגדולה יותר) הכתובת "לוי בר ישמעאל כהן". ישמעאל בן פיאבי היה הכהן הגדול ששירת בבית המקדש בירושלים.

על הגלוסקמא השנייה הכתובת:  "יהוסף בר .... רא כהן".  קריאת שם אביו של יהוסף קשה, מכיוון שהשם נחרט על גבי כתובת קודמת שהיתה על גבי הגלוסקמא,  ואולם מכיוון שהאותיות "ר" ו"א" בסיומת שם האב ברורות, סביר להניח כי שם האב היה גיורא (כדוגמת השם בר גיורא מנהיג המרד בתקופת הבית השני), או עזרא (כדוגמת השם עזרא הכהן, בימי עזרא ונחמיה), או קורא (כדוגמת השם שלום בן קורא בדברי הימים א', פרק ט', י"ט). התקופה הרומית, המאה הראשונה לספירה. נראה שהכתובת בגלוסקמא זו נחרטה על גבי כתובת אחרת שהיתה במקור על גבי הגלוסקמא (קודם לכן) ונמחקה.

ישמעאל בן פאבוס הידוע גם בשם ישמעאל בן פיאבי היה הכהן הגדול של ישראל משנת 15 לספירה ועד 16 לספירה תחת הנציב הרומאי ולריוס גרטוס, ונחשב שהוא אותו הכהן הגדול שהוחזר על ידי אגריפס לשמש בתפקיד הכהן הגדול בשנת 58 לספירה עד 62 לספירה. יש המעריכים כי מדובר ב- 2 כהנים גדולים בשם זהה: האחד ששירת ככהן הגדול בשנים 15-16 לספירה והשני בין 58 ל-62 לספירה. ישמעאל בן פיאבי הכהן הגדול מופיע בכתביו של ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו, ומסופר עליו גם במשנה (פרה ג, ה). בתקופת המרד הגדול (70 לספירה), לאחר שכבר לא שימש בתפקיד הכהן הגדול, הומת ישמעאל בהתזת ראש בקירניה Cyrene (בלוב שבצפון אפריקה, שם היתה קהילה יהודית גדולה).

יוסף בן מתיתיהו (יוספוס פלאביוס) מספר בספרו "תולדות מלחמת היהודים ברומאים" (ספר שישי, ב') על הימים האחרונים לפני נפילת ירושלים ושריפת בית המקדש. לדבריו הוא דיבר אל היהודים הנצורים בירושלים בעברית, ובפרט דיבר על לב יוחנן מגוש חלב מנהיג המרד הגדול בירושלים, וניסה לשכנע אותם להיכנע לרומאים ללא קרב, לאחר שהרומאים הבטיחו להציל בתמורה לכניעתם את בית המקדש ואת העיר משריפה ואף לחדש את הקורבנות בבית המקדש. ואולם הנצורים התעקשו להמשיך לנהל את המרד וסרבו להיכנע. יוסף בן מתיתיהו מספר כי בהפוגה במהלך דבריו לנצורים, הצליחו הכהן הגדול יוסף וכן בניו של הכהן הגדול ישמעאל לעבור לצד הרומאים, ולהציל את חייהם. הוא מספר כי הקיסר קיבל אותם באדיבות, ושלח אותם לגופנא (ישוב יהודי קטן מצפון לירושלים) והבטיח להם כי יחזיר להם את רכושם בעתיד, ואלו אכן הלכו והתיישבו בעיר זו. עוד מספר יוסף בן מתיתיהו כי לאחר מכן טיטוס הורה לאנשים אלה לשוב לירושלים מגופנא, להקיף את החומה יחד עם יוספוס (יוסף בן מתיתיהו) ושם חוא התחנן שוב בפני המורדים לאפשר לרומאים להיכנס לעיר ללא שפיכות דמים על מנת שהנצורים יפנו את מתחם הר הבית וזאת על מנת שלא יעלה באש. אך המורדים סירבו, התבצרו בבית המקדש, ניהלו קרב נגד הרומאים שפרצו למתחם, ובסופו של יום נשרף בית המקדש וחרבה ירושלים.

לוי בר ישמעאל הכהן ויהוסף הכהן, נמנו אפוא על היהודים האחרונים שיצאו בחיים מבית המקדש בירושלים לפני שנשרף. הם חיו לאחר חורבן העיר בגופנא, וככל שידוע הגלוסקמאות שלהם אכן נמצאו בג'יפנא (היא גופנא) שמצפון לרמאללה.

ראוי לציין כי צורת הכיתוב וטכניקת הכיתוב המהודר על גבי הגלוסקמא עם השם "לוי בר ישמעאל כהן" דומה מאד לזו המופיעה על גבי הגלוסקמא הנושאת את הכתובת "יהועזר בר יהוחנן הסופר" שהתגלתה גם היא בגופנה (מוצגת כיום במוזיאון האוריינטל אינסטיטיוט באוניברסיטת שיקגו - ראה צילומה באתר זה), ונראה ששתי הגלוסקמאות נחרטו על ידי אותו אומן אבן.