גלוסקמא גדולה מהמאה הראשונה לספירה, עם כתובת ביוונית של שמות 2 נשים: שלום ("סאלו" Σαλω) ו"מארה".

הגלוסקמא מעוטרת בחזיתה ב-2 כיפות ובצידן וביניהן 3 עמודים יוניים. בבסיס כל אחד משלושת העמודים עיטור של עלה של צמח קיסוס (Ivy) דמוי לב (מוטיב העלה מוכר ממספר קטן של גלוסקמאות). בחלק העליון של העמודים וכן בין הכיפות:  פרחי לוטוס.  המבנה הסכמטי בא ככל הנראה לדמות פנים קבר, בו היו 2 גומחות גדולות מקומרות (Arcosolia Tomb).  חלקה האחורי של הגלוסקמא מעוטר במוטיב של 2 רוזטות (שקועות) עם 8 עלים (שונה ממוטיב הרוזטה המקובל בגלוסקמאות).

עיטור הגלוסקמא מזכיר גלוסקמא מעוטרת שנתגלתה בשכונת קטמון בירושלים, שגם בה נראית חזית עם 2 כיפות ופרח לוטוס (דומה בצורתו לפרח בגלוסקמא שלפנינו) בין 2 הכיפות. הגלוסקמא מסומנת כמספר 191 בקטלוג רשות העתיקות הישראלית (של י.ל.רחמני) והינה מוצגת כיום במוזיאון ישראל (ראה צילום הגלוסקמא). רחמני ייחס את העיטור לתיאור חדר קבורה מפואר בו יש באחד הדפנות 2 גומחות מקומרות (עם כיפה) (arcosolium). במאה הראשונה לספירה במידה והוכן תא קמור בתוך מערת הקבורה התא  היה חצוב מרצפת המערה  והגופה/גופות או הגלוסקמא שהונחה/הונחו בתא היו מונחות על הרצפה. במאות מאוחרות יותר התא המקומר היה מתחיל מגובה של כמטר, והייתה נוצרת מעין "במה" עליה הייתה מונחת הגופה (ראה צילום של מערה קבורה רומית מרומא, איטליה, מהמאה הרביעית לספירה, הממחישה את השימוש בתא "קימרוני" עם כיפה).
השם "סאלו" Σαλω הינו כינוי או קיצור של השם הנשי Salome (שלום) או שלומית (מהשמות הנפוצים ביותר בקרב נשים יהודיות במאה הראשונה). אשה בשם Salome מוזכרת בברית החדשה כמי שהיתה מהנשים שהלכו אחרי ישו, הייתה נוכחת בצליבתו, והייתה אחת מהנשים הבודדות שנוכחו שהקבר של ישו ריק לאחר שקם לתחייה. Salome  אחרת המוכרת אף היא מהברית החדשה ומספרי יוספוס פלאביוס, הייתה הבת של הנסיך הירודיאס, והיא זו ששכנעה את המלך הורדוס להרוג את יוחנן המטביל (במכוור) ולהביא לה את ראשו על גבי מגש (טס).
2 גלוסקמאות אחרות בהן מוזכר השם "סאלו"  Σαλω (באותו איות ביוונית) נתגלו בירושלים. האחת בעמק קידרון והאחרת נמצאת באוסף מנזר סנט אטנין בירושלים.
השם Mara (מרה) מוכר כשם שבחרה בו נעמי לכנות את עצמה (ספר מגילת רות) ויתכן והוא מרמז על כך שהנקברת הייתה גיורת.