קערת אבן חרוטה בכתובת תמודית (או תמודית צפונית) ארוכה. הכתובת נכתבה בכתב שמי דרומי (דומה לכתב הצפוני הערבי הקדום) בדומה לחלק ממערך רחב של כתובות בערב הקדומה, הכולל גם כתובות צפאיות, לדאניות, ודדאניות. בשפה זו השתמשו באזור מדיין (צפון מערב חצי האי ערב מדרום לירדן) ובאזורים נוספים בצפון-מערב חצי האי ערב (חיג'אז ואחרים). כתובות בשפה זו נמצאו גם באזורי ישובי הנבטים בדרום ירדן, ובכלל זה בפטרה. הכתובות התמודיות משקפות תרבות נוודית, עם השפעה נבטית ולעיתים גם רומית. השימוש העיקרי בכתובות תמודיות נעשה בין המאה הראשונה לפנה"ס ועד המאה השלישית לספירה (התקופה הרומית. המוקדמת).