גלוסקמה עליה חקוקה הכתובת "יהוחנן בן הגר T זל" . משמעות הכתובת:  יהוחנן בן "הגר" (מי שהמיר את דתו ליהדות), T, הזול (פחות ערך או שפל). יתכן ו-2 האותיות האחרונות בכתובת הן "ול", שמשמעותן איננה ידועה. בגלוסקמא זו נמצאו עצמות גבר בשנות העשרים לחייו, שבעצם העקב (בכף הרגל שלו) נותר מסמר ברזל עם שרידי עץ זית, המצביע על כך שהנקבר נצלב כשרגליו מוסמרו, ועצמות רגליו נמצאו שבורות.

הגלוסקמא התגלתה במערת קבורה בגבעת המבתר, ירושלים ע"י הארכיאולוג ויסיליוס צפירוס (1968), עם מספר גלוסקמאות נוספות.

בעצמות הידיים לא נמצאו סימני מסמרים. הממצא מצביע על כך שהנקבר נצלב כשידיו נקשרו למוט האופקי של הצלב בחבלים ואילו רגליו מוסמרו תוך הצמדתן למוט האנכי (ראה איור).

זהו הממצא היחיד המוכר בישראל של שרידי אדם שנצלב. (ממצא אחד נוסף בלבד בעולם של אדם שנצלב מוכר מצפון איטליה).
בגלוסקמא נמצאו גם עצמות ילד כבן 3-4 וכנראה של גבר מבוגר נוסף. במערת הקבורה נמצאה גם הגלוסקמא "סמון בנא הכלה" = סימון בונה ההיכל.

בהנחה שיש אכן לקרוא את הכתובת: "יהוחנן בן הגר T זל", הרי הסימן "T" מסמל קרוב לוודאי את הצלב בצורתו הקדומה (עמוד העץ ארוך מאד ביחס למוט האופקי). סימן דומה של T נמצא על גבי גלוסקמא "אלעזר T" שהתגלתה הקבר בהר הצופים (מספר 101 בקורפוס הגלוסקמאות / קוטון ואח' - ראה צילום).

שמו של הנקבר היה יהוחנן. לפי קריאה קודמת, קרוב לוודאי שגויה, נקרא: "יהונתן בן חגקול" או "יהוחנן בן חזקיל" או "יהוחנן בן העקול" (לפי הצעתם של ארכיאולוגים שונים: פרופ' נווה, י.ל.רחמני, עמוס קלונר, יגאל ידין). ואולם כל הקריאות האלה הינן קרוב לוודאי שגויות, ונראה שהאות "ק" כלל לא מופיעה בכתובת, והיא נוצרה למראית עין כתוצאה מחיבור האות "ר" שבמילה "הגר" עם הסימן T שלאחריה.

גיור אדם מדת פגנית לדת היהודית במאה הראשונה לספירה הייתה תופעה מוכרת. המילה "הגר" (=מי שהתגייר, proselyte) מוכרת גם ממספר גלוסקמאות. ראה לדוגמא באתר זה את צילום כתובת גלוסקמת "אבא יהסף הגר" (=אבא יהוסף הגר), מאוסף גולן (כאן בצילום לפני האחרון). בגלוסקמא שהתגלתה במערת קבורה בחקל דמא בדרום ירושלים חרוטה הכתובת: "יהודה הגיור". האות "ג" בגלוסקמא שלפנינו וזאת שבכתובת "יהודה הגיור" זהות. בגלוסקמא אחרת שהתגלתה בדומינוס-פלביט (הר הזיתים) רשום "שלם הגירת" (=שלום הגיורת, קורפוס מס' 190). על גבי גלוסקמא מעמק קידרון (סילוואן, 145 בקורפוס) נרשם "הגר" בתוספת שתי אותיות "מנ" ועוד.

לאחר סימן הצלב (T) נרשמו 2 אותיות, שקריאתן היא "זל".   משמעות המילה "זל" אותם הימים הייתה "פחות ערך" (בדומה למילה העברית זול) או שפל (ראה למשל במדבר רבה, פרק י', ח': מעשה בחבורה אחת של זלין...). כינוי זה (זל) על גבי הגלוסקמא של הצלוב יכולה לרמז כי שם זה הוצמד לנפטר בשל מעשה שפל/בזוי בגינו הוצא להורג בצליבה, ויחד עם זאת החליטה המשפחה לקבור את עצמותיו בהתאם להלכה היהודית במערת הקבורה המשפחתית. בדורות מאוחרים (כנראה החל מסביבות המאה השביעית לספירה, ימות הגאונים, וכך בימינו) האותיות "זל" הינן במשמעות של "זכר לברכה" (או זכרונו לברכה), ככל הנראה בהתבסס על פסוק בספר משלי פרק י"ז בו נאמר: "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה".

גלוסקמה נוספת עם הסימון T ("אלעזר T") התגלתה בהר הצופים (מספר 101 בקורפוס הגלוסקמאות - ראה צילום מצורף). ראוי לציון כי גלוסקמא זו (אלעזר T) והגלוסקמא שלפנינו (של יהוחנן בן הגר)  הכילו עצמות גברים בשנות העשרים המוקדמות לחייהם, ושתי הגלוסקמאות הינן פשוטות ואינן מעוטרות.

[הגלוסקמא של יהוחנן בן הגר מסומנת במספר 218 בקטלוג הגלוסקמאות של רשות העתיקות י.ל.רחמני ובמספר 101 בקורפוס הגלוסקמאות מ- 2010 ומוצגת במוזיאון ישראל, בצמידות להעתק העצם הממוסמרת שהתגלתה].

בצילום האחרון נראה קטע מפרסקו (ציור על גבי טיח) מהמנזר הדומניקני סן-מרקו בפירנצה (איטליה) של Fra Angelico משנת 1440 בו נראה ישו על הצלב, כאשר מוט הצליבה האנכי ארוך מאד, באופן הדומה לצורת הצלב (T) שעל גבי הגלוסקמא שלפנינו.

[ע.ג]